כונניות לאו דווקא נועדו לצמחים. אבל לא מזמן שלחה לי שירי תמונה שמצאה, של הכוננית היפהפיה שלהם מלפני כשנה, וכתבה: "פעם זה היה נראה ככה". גם אני הייתי פעורת פה. זה לא שהכוננית לא הייתה יפה לפני פרויקט הצמחים. אנחנו מדברים על כוננית טיק משנות ה-60 מבית המעצב הדני פול קודוביוס, כן? אז בעלת הכוננית, אישה ירושלמית נעימת הליכות, עברה לת"א להתקרב לילדיה ומכרה את דירתה והחפצים. כך הגיעה הכוננית לידי שירי ואילן לפני עשור. מאז היא מלווה אותם, גם בביתם החדש, והם ממלאים אותה רק בפריטים יפים ומדויקים שלכל אחד מהם יש סיפור.
כל זאת היה טוב ויפהפה! ובכל זאת מה נאמר? שהכוננית אינה אותה כוננית מלפני שהחלו להשתרג בה ענפים ולהאחז בה שורשי אוויר. גם הדג הצהוב, הכוסות והאגרטלים אינם כמקודם.
מילאנו אותם בסה"כ ב(מימין למעלה): שעוונית זוחלת, פילודנדרון ברזיל, צורית מורגן, סקינדפסוס פיקטוס, יהודי נודד זברינה, פלפל כרכומי, פוטוס נ'ג'וי, ובשדרת קקטוסים קטנטנים.
באגרטלים, שמנו לקישוט קולאוס, שהשריש, נשתל בחצר והפך לשיח שכיסה פינה נכבדת בגינה בסגול, כתבתי עליו כאן בפוסט הייחורים.
נציין שהחזית עם החלונות היא מזרחית עם זווית קלה דרומה. היא מכניסה שמש נהדרת בכל שעות הבוקר לסלון. אל הקיר המדובר, מגיע אור מוחזר ולא אור שמש ישירה.
והנה התמונה של שירי של ימי"לפני הצמחים":
התמונות מפינה בפרויקט פלנט סטיילינג. אדריכלית הבית: רותי בראון גיל עיצוב פנים: שירי נבו פרידנטל ואילן פרידנטל עיצוב צמחים: סוקולינה
Comments